קהילת קומראן

האתר הארכאולוגי חורבת קומראן נמצא בפינה הצפונית-מערבית של ים המלח, כ-35 ק"מ מזרחה לירושלים. לפי הדעה הרווחת בקרב החוקרים ישבה באתר כת יהודית בדלנית, כנראה איסיית. האיסיים, לצד הפרושים, צדוקים, שומרונים, קנאים, חסידי יוחנן המטביל וישו וכתות אחרות, הרכיבו את מארג החברה היהודית בארץ ישראל, מאז עליית החשמונאים (שנת 166 לפנה"ס) ועד לחורבן בין המקדש השני (שנת 70 לספירה). כת זו, המכונה במגילות 'עדת היחד' נוצרה כנראה עקב מחלוקות קשות שפרצו בירושלים בנושאים הקשורים לעבודת המקדש, כמו קביעת הלוח, חוקי טהרה, תרומות ומעשרות. המחלוקות האלה הניעו כנראה את מייסד הכת, המכונה במגילות 'מורה הצדק', להביא את אנשיו לנטוש את המקדש שנטמא בעיניהם, לפרוש מכלל ישראל, ובשלב מסוים אף להקים לעצמם יישוב מבודד סמוך לים המלח.

חברי הכת חיו חיים בדלניים, שנאו את אויביהם שנאה עזה וטיפחו ציפיות משיחיות. מטרתם הסופית הייתה לחזור לירושלים בבוא הישועה ולהשיב את עבודת האל על כנה במקדש טהור, עתידי, שייבנה – כך האמינו – בידי האל עצמו. תקוות אלה נכזבו סופית בשנת 68 לספריה, כאשר הצבא הרומאי, בדרכו לירושלים להכניע את המרד הגדול, הרס את היישוב לחלוטין.

רוב החוקרים טוענים שהמגילות היו חלק מספריית הכת. אנשי הכת הם שהטמינו את המגילות במערות כשעזבו את ביתם ונמלטו מפני הצבא הרומי, בתקווה לשוב אליהן בעתיד הקרוב.

תאוריה חלופית מציעה שחלק מן המגילות, או כולן, הוחבאו במערות בידי מורדים יהודים שברחו מירושלים. תאוריה זו לגבי מקורן של המגילות מפריכה את ההסבר המזהה את יושבי חורבת קומראן עם האיסיים והרואה בהם את בעלי המגילות.

חדר האוכל בקומראן
חדר האוכל בקומראן