משמעות

המגילות שנתגלו במערות הסמוכות לחורבת קומראן מתוארכות כולן לתקופה ההלניסטית-רומית, מן המאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-1 לספירה. לשם קביעת זמנן השתמשו בשיטות תיארוך שונות, ביניהן פלאוגרפיה (חקר כתובות עתיקות) ובדיקות פחמן-14 (בדיקה כימית המשמשת לתיארוך חומרים אורגניים). רוב המגילות עשויות קלף (עור חיה, עבה יותר כאשר הכתב על צדו ה'שעיר', ודק יותר כאשר הכתב על צדו הפנימי) ומקצתן פפירוס (נייר עשוי מצמח הפפירוס). רוב המגילות במצב שימור ירוד שברירי, ורק פחות מתריסר במצב מניח את הדעת.

רוב המגילות כתובות עברית ומיעוטן ארמית, מגילות ספורות כתובות יוונית. הכתב הנפוץ הוא כתב עברי אופייני לתקופה – המכונה 'כתב אשורי' במקורות היהודיים - שהיה בשימוש נרחב החל במאה ה-6 לפנה"ס. כ-14 מגילות מקרא כתובות בכתב עברי קדום וטקסטים רבים משתמשים בכתב סתרים המשלב כתב מראה עם תערובת של כתב עברי קדום, כנעני ויווני.

כתבי יד אלה הם העדות הקדומה ביותר לנוסח המקרא. כ-200 עותקים של ספרי המקרא, רובם שרידים בלבד, נמצאו בקומראן, ובהם עותקים של רוב ספרי המקרא (להוציא את ספר נחמיה ומגילת אסתר). עותקים של ספרים שלא זכו להיכלל בין ספרי התנ"ך, ('ספרים חיצוניים') התגלו גם כן, חלקם ידועים לנו בתרגומים עתיקים (כמו ספר טוביה, ספר היובלים וספר חנוך א) ואילו אחרים כלל לא היו מוכרים (מגילה חיצונית לבראשית או מגילת המקדש). המגילות כללו עותקים של חיבורים מקוריים, כמו סרך היחד או פשר חבקוק, אשר חוברו בידי חברי הכת הבדלנית שישבה במקום.

מגילה חיצונית לבראשיתn
מגילה חיצונית לבראשית